ברוך הבא אורח, הרשם או התחבר


Nirke_lev כתב/ה בסטטוסים מטוויטר לפני 4 שנים:

קורונה או לא אני את האגודל כבר אשרוף כשאדליק את השאכטה

סטטוס זה יובא מטוויטר, קישור לעמוד הציוץ: לחץ כאן

סטטוסים על: לא, את, כבר, או, אשרוף, האגודל, אני, השאכטה, וירוס קורונה, קורונה nברמן, קורונה, קורונה nאין, כשאדליק

לידיעה: אחריות חלה על כותב הסטטוס, אין הנהלת האתר אחראית על תכנים המתפרסמים באתר.


סטטוסים שאולי תאהב

אתמול בצהריים הלכתי עם התרמיל שלי על שפת הכביש. פתאום אני רואה מרחוק מרצדס בנץ נוסעת לכיווני. הרמתי את האגודל. עצר לידי ושאל: כן חמודה, לאן את צריכה. אמרתי לו: לשום מקום, סתם עשיתי לך לייק לאוטו

ואז זה לא הספיק לנו.. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שישבנו ומישהו הוציא סיגריה , כל המחשבות כולן התחילו להציף לי את הראש ברגע אחד , ולא בדיוק ידעתי מה לעשות , אבל הסיגריה נדלקה ובסוף גם הגיעה אליי , וכמו כל ילד טוב וסקרן לקחתי את השאכטה והשתעלתי את החיים שלי.. אבל זה לא הספיק לנו , אז שבוע אחרי זה כל אחד גנב סיגריה מההורים ולכל אחד כבר הייתה סיגריה משלו . אני גם לא אשכח את הלילה הראשון ששתינו בירה והתחיל קצת להסתובב הראש , אבל כמו כל דבר טוב.. גם זה לא הספיק לנו אז שבועיים אחרי זה לכל אחד כבר הייתה בירה משלו שהצטרפה לקופסת סיגריות מהשורה הראשונה של ימי הנעורים היפים.. וכך כל דבר בחיינו התגלגל מהרגשה קטנה וטובה לרעב גדול ומתמשך , ולכל התמכרות התווספה אחת נוספת שהשתלבה בתיאום מושלם להתמכרות שקדמה לה.. מסיגריות ועד כסף , כוח .. האמת , שגם הנשיקה הקטנה הראשונה שקיבלתי בשפתיים לא הספיקה לי , וכל כך רציתי עוד , עוד כל כך הרבה.. אבל באיזשהי נקודה בזמן , כשהיה לי קצת זמן עם עצמי , כל כך התגעגעתי להרגשה הראשונה והקטנה , להתרגשות הענקית מאותה תקופה שהיה לי קצת , אבל קצת שהיה שווה הרבה.. וכך אנחנו האנשים - אנחנו פגומים כי אנחנו רוצים כל כך הרבה יותר . ואנחנו הרוסים כי אנחנו משיגים את הדברים האלה ואז מייחלים לחזור למה שהיה לנו .

בתכלס.. אין אחד שלא יצא לא הדבר הזה מהצד של האגודל ואז פשןט רצה להתאבד

לעוד מלא סטטוסים


שותפים שלנו: עוקבים באינסטגרם, שאלות ותשובות, דייטים והכרויות